מאת: אתי רז
לו היו שואלים את הישראלי הממוצע איזה נתח מהווים העסקים הקטנים והבינוניים בישראל, כיצד היה משיב? סביר להניח שהיה אומד את שיעורם סביב ה-30% הרי הדבר ללא נתפס שצבר העסקים האלה מהווה יותר מכך. מסתבר שהם הרבה מעבר לכך והם מהווים כ-99%! מהעסקים בישראל. יותר מכך, אותם 99% אחראים ל-53% מהתוצר העסקי ומהווים מעסיק משמעותי עוד יותר. 61% מהעובדים בישראל מועסקים על ידי עסקים קטנים ובינוניים. אחרי 70 שנות, יש במה להתגאות. בהקדמה לדו”ח התקופתי שבחן את מצבם של העסקים הקטנים והבינוניים בישראל כתב שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן כי “העסקים הקטנים הם התורמים העיקריים לתוספת משרות במשק. הם המנוע האמיתי של המשק”. ואף יותר מכך תפקיד הממשלה הוא לספק לעסקים הקטנים והחדשים סביבה עסקית פשוטה וברורה שבה יוכלו היזמים לפעול, לא להתיש אותם בדרך בביורוקרטיה מיותרת ולא להקשות עליהם בחקיקה לא יעילה”. ישראל בשנתה ה-70 אינה מתגאה בעסקים הקטנים והבינוניים שלה, היא מרעיפה שבחים על הכל לבד מהם. ואף גרוע מכך, היא מתעקשת להתעלל בהם בשעה שהיא מעניקה הקלות יוצאות דופן לשחקנים הגדולים.
אחרי 70 שנות כלכלה ישראלית ועדיין כמות העסקים שנסגרים במגזר העסקי העיקרי מרקיע שחקים. ניתוח שערכה חברת המידע העסקי CofaceBdi מגלה כי מספר העסקים שנסגרו בישראל בשנה החולפת שבר שיא והגיע ליותר מ-43 אלף בתי עסק שלא שרדו. מי הם העסקים הקטנים והבינוניים? הם מדינת ישראל עצמה, עליהם מתבססת הצלחתה של הכלכלה הישראלית. משרד רואי החשבון עם חמשת העובדים שלו, חברה לייבוא צמיגים המעסיקה 100 עובדים, רשת מרכולים עירונית המעסיקה כ-200 עובדים וגם קוסמטיקאית עצמאית בעלת קליניקה בקרן רחוב. בהם המדינה לא מתגאה. ולא רק שהיא לא מתגאה היא כלל לא לוקחת אותם בחשבון. היא כנראה שכחה ש-99% הם בעצם החברה הישראלית עצמה.
פתאום הפכו את חגיגות ה-70 לחגיגת החזקים. בין שלל האירועים הרבים המתקיימים במיליוני שקלים, מודר המגזר העסקי שהיא היא מדינת ישראל. אז מה בעצם המדינה חוגגת?
הדרתם של העסקים הקטנים והבינוניים מחגיגות ה-70 הם הרבה יותר מפגם בסדרי העדיפויות הממלכתי. מדובר בנורת אזהרה גדולה ומהבהבת. הוא מעיד על סדרי העדיפויות הקלוקלים של הממשלה והכנסת. ההדרה מציפה את אוזלת ידה של המדינה בטיפול בפערים החברתיים הגדלים והולכים. לא רק זאת ההדרה עצמה רק מגדילה את הפער וגורמת לכרסום בחוסנה של החברה הישראלית. עסק קטן שנסגר מרחיק עוד יותר בין ישראלי לישראלי. המדינה שכחה שתפקידה להזכיר ולטפח את הידיעה שחוסנה של החברה תלוי בכלל המרכיבים בה. לולא העסקים הקטנים והבינוניים גם החברות הגדולות היו מתקשות לתפקד. כלכלה היא מערכת אקולוגית מורכבת ובשעה שחלק ניכר ממנה לא מתפקד, גם החלקים המתפקדים מתחילים לסבול. התעללות המדינה בעסקים הקטנים והבינוניים באמצעות ביורוקרטיה מתישה, מיסוי אגרסיבי ואכיפה סלקטיבית לא רק מקשים עליהם, אלא גורמים נזק לכלכלה הישראלית בכללותה. חגיגות ה-70 צריכות להזכיר לכולנו כי הגאווה על הכלכלה הישראלית המפותחת שייכת בראש ובראשונה לעסקים הקטנים והבינוניים.
הגיע הזמן לשים לכך סוף ולבצע הפיכה ביחס של המדינה במי שנושא בנטל ואין כמו שנת ה-70 לבצע זאת. ראשית להסיר כמה שיותר חסמים אדמיניסטרטיביים ליזמות וחסמים אדמיניסטרטיביים לסחר והשקעות. הורדתם תיצור תחרות ותביא לגידול בפרודוקטיביות. שנית ניתן לתת תמריצים לחדשנות במגזר הלואטק בדומה לאלה שקיימים בהייטק הפורח. יתירה מכך, המדינה יכולה ליצור מודל בו מגזרים חזקים מסייעים לחלשים ובאמצעות סולידריות עסקית תורמים לפריחתה של הכלכלה הישראלית מחד ותורמים לצמצום הפערים החברתיים מאידך. שנת ה-70 יכולה להיות שנת המהפך ביחס לעסקים הקטנים והבינוניים, בואו נקווה שבשנת ה-80 גם הם יוכלו לחגוג.
