קיצור שבוע העבודה במשק: ההזדמנות שפוספסה

ולדימיר בליאק, רואה חשבון, שותף בפירמה “זהר נוימרק ושות’ רואי חשבון”

חברת מועדון Allclub

אבי נסנקורן יכל השבוע לסמן “וי” נוסף בדרכו כיו”ר ההסתדרות החדשה  – שר העבודה והרווחה חיים כץ אישר את צו ההרחבה שמחיל על כלל המשק, החל מ-1.04, קיצור שבוע העבודה ל-42 שעות. כתוצאה מהמהלך, היקף משרה מלאה לעובד שכיר יצטמצם מ-186 ל-182 שעות בחודש, ושכר המינימום עבור עובדים שעתיים יעלה בהתאם, ל-29.12 ₪ לשעה.

בכך הלכה למעשה חוסל הרעיון הגדול והמהפכני של השר לשעבר סילבן שלום להחיל בישראל סוף שבוע ארוך, אשר היה הופך את יום ראשון ליום מנוחה. ההצעה, אשר התגלגלה במחוזותינו מזה מספר שנים, עברה מוטציה עם כינון הממשלה הנוכחית, כאשר שר הכלכלה אלי כהן הביע נכונות לקדם 4-6 סופי שבוע ארוכים. לבסוף, גם התכנית “הרזה” נקברה, ובמקומה קיבלנו קיצור שבוע העבודה בשעה אחת בלבד.

הרציונל מאחורי השינוי ברור – שכירים בישראל עובדים יותר מדי שעות, ולפי ההשערה הרווחת ריבוי שעות העבודה מהווה אחת הסיבות העיקריות לפריון הדל, אשר נמוך ב-25% מהממוצע במדינות ה-OECD. אך האם הורדת שעת עבודה אחת בשבוע תשנה את המצב? ספק רב. נדמה כי אפילו למספר מועט יחסית של סופי שבוע ארוכים הייתה יכולה להיות השפעה גדולה יותר על רווחת העובדים, וכפועל יוצא – על גובה הפריון. בסופו של יום קיבלנו שינוי קוסמטי, אשר יחול באופן הצהרתי בעיקר על מספר מצומצם של שכירים, וגם יעלה למדינה מאות מיליוני שקלים בשנה.

ואם שכירים ספק ייהנו מקיצור שבוע העבודה, ציבור העצמאים בעיקר ייפגע. רבע מיליון מעסיקים עצמאים עתידים לשאת באלפי ועשרות אלפי שקלים עלויות מעביד נוספות בשנה. הרפורמה החדשה, אשר באופן תמוה קיבלה תמיכה של ארגני עצמאים יציגים, מצטרפת למספר גזירות נוספות שהוטלו על המגזר בשלוש השנים האחרונות. ביניהן – ארבע פעימות של העלאת שכר המינימום, עלייה באחוזי הפרשות הפנסיוניות, תוספת ימי חופשה, הארכת חופשת לידה ועוד.

חשוב להבהיר: ייתכן כי לכשעצמם מדובר בצעדים חיוביים ונחוצים עבור ציבור העובדים. אך הפגיעה המתמשכת בעסקים הקטנים, המהווים הלב הפועם של כלכלת ישראל, משפיעה לרעה על הצמיחה במשק, ובסופו של דבר – על העובדים עצמם. חוסר איזון בין מצב השכירים למצב העצמאים בישראל, אפליה קיצונית בזכויות הסוציאליות זועקים לשמים. בשנת 2017 על כל 10 בתי עסק שנפתחו – 9 נסגרו. לאור השינויים האחרונים והיעדר צעדים קונקרטיים לשיפור מצב העצמאים במדינה, גם שנת 2018 לא צפויה להיות פחות קשה.

כך או אחרת, קיצור שבוע העבודה במתכונת שנבחרה זה בעיקר ההזדמנות שפוספסה. ההזדמנות להעביר כאן רפורמה אמיתית, מקיפה, אפקטיבית, אשר הייתה יכולה לשנות את פני שוק העבודה בישראל. במקום כל זה – קיבלנו את מה שקיבלנו. בהתחשב בעובדה, כי הרפורמה הקודמת בשעות העבודה במשק התרחשה ב-1995, קשה לצפות לשינויים נוספים בעשור הקרוב. נמשיך לעבוד קצת פחות, אך עדיין יותר מדי, הפריון יישאר נמוך ועצמאים ימשיכו לכרוע תחת הנטל.

By |2018-03-29T09:32:12+00:00מרץ 28th, 2018|מאמרים מקצועיים, ניוזלטר|